אבות אבותינו רצו כדי לתפוס את ארוחת הצהריים שלהם או כדי לברוח מבעלי חיים שחיפשו בעצמם משהו לאכול. אנחנו כבר לא רצים כדי לשרוד, אלא על-מנת ליהנות: ליהנות מגוף בריא יותר ובפרט מערכת לב-ריאות מיטבית, ליהנות מתחושות עונג בזכות האנדורפינים שמפריש המוח במהלך ג’וגינג וליהנות ממשקל תקין ומראה מרשים יותר. סיבה נוספת לפופולריות של הריצה היא שאין צורך בציוד מיוחד – אבל יש גם מי שמשלם מחיר בלתי מבוטל עבור כל הנ”ל: כפות הרגליים שלנו ואיתן שאר חלקי הרגל.
בפרט משפיעה על הסיכון להיווצרות פגיעה בחלק כזה או אחר של כף הרגל הבחירה הבסיסית של כל רץ: האם כשהרגל נוחתת, העקב הוא זה שנפגש עם המשטח או שמא אלה הן כריות כפות הרגליים
למה רובנו רצים על העקבים?
ריצה על הכריות נחשבת לסגנון ה”טבעי”. יחד עם זאת, עפ”י מחקרים וסקרים כ-70-80% מהרצים נוחתים דווקא על העקב.
סיבה אחת לכך היא נעלי הריצה המודרניות, שמתוכננות כך שהנחיתה תתבצע על העקב. סיבה שנייה היא שכשאנחנו נוחתים על כריות הרגליים נדרשת אנרגיה רבה יותר כדי לרוץ את אותו מרחק באותה מהירות ובנוסף נדרשים גם שרירים חזקים יותר ובפרט שרירי הסובך (השריר הגדול בחלק האחורי של השוק, שמוכר גם בשם “שריר התאומים”).
מהם הסיכונים בכל סוג של ריצה?
במהלך ריצה על העקבים, מרכז הכובד של גוף האצן נמצא מעט מאחורי כף הרגל, כך שנוצרת תנועת בלימה שמנוגדת לתנועה של הגוף קדימה. הבלימה הזו היא הגורם העיקרי להתרחשות פציעות ספורט שונות תוך כדי ריצה, ובפרט חשופים לפגיעה הקרסול והברך. בנוסף השלד כולו סופג זעזוע בכל פעם שהרגל נפגשת עם המשטח עליו רצים.
ריצה על כריות כפות הרגליים, לעומת זאת, חוסכת לשלד את הזעזועים. ראשית, אפשר לדמות את הריצה בסגנון הזה לריצה על כריות אוויר או על משטח ספוגי (בניגוד לריצה על משטח בטון קשיח), ושנית, מי שמייצר את עיקר התנועה הם השרירים ובפרט שרירי הסובך ושרירי הסוליה (שנקראים גם סולאוס) ולא השלד.
מצד שני, גם לריצה על הכריות עלול להיות מחיר בריאותי: היא מטילה עומס רב על השרירים הנ”ל ועל גיד אכילס – זהו הגיד הגדול ביותר בגוף והחזק ביותר, שמחבר את שרירי הסובך והסולאוס עם עצם העקב. בהתאם רצים על כריות עלולים לסבול מדלקת בגיד אכילס או קרע בו, ועוד פציעת ספורט שנחיתה על כריות כף הרגל מגבירה את הסיכון להתרחשותה היא דורבן בעקב.
איך לצמצם את הסיכון לפציעה?
כאבים בכף הרגל עלולים למנוע מאתנו לצאת לג’וגינג וליהנות מכל היתרונות של הריצה, ובמקרים מסוימים אף להטיל עלינו מגבלות תנועה משמעותיות יותר ולפגוע בשגרת החיים.
על-מנת לצמצם את הסיכון לדלקת בגיד אכילס, דורבן, כאבים בברכיים וכו”, מומלץ לרוץ באופן מודע. ראשית, בדקו איזה סוג רצים אתם. אם הסגנון שלכם הוא ריצה על העקבים ואתם סובלים מכאבי ברכיים, נסו לעבור – בהדרגה ותוך תשומת לב מרבית לכל סימן שמשגר אליכם הגוף – לריצה על כריות.
המלצה נוספת היא לחזק את שרירי התאומים והסולאוס, כך שכשתרוצו על הכריות הם יוכלו לבצע את הדחיפה קדימה בקלות רבה יותר וגיד האכילס והעקב יהיו מוגנים יותר.
מה שעוד יכול לסייע לכל הרצים, בין אם על העקב ובין אם על הכריות, הם מדרסים איכותיים בהתאמה אישית – מדרסים שכאלה מבטיחים פיזור אופטימלי של העומסים על חלקי כף הרגל השונים ומצמצמים את הסיכון לפציעות שונות.